<h1>חוקות הדיינים סימן ק"נ</h1>
<h2>דף מג:</h2>
וכתב מורי תמ"ך במציעא בפ' השוכר את האומנים בכל דבר שיש קול ואמר השומר שכר שנאנס שאינו נאמן עד שיביא עדים שנאנס עוד כתב בחי' בפ' שבועת הדיינים דכל שומר שאבד אותו דבר המופקד בידו אם הוא מודה במקצת שיווייו במה (שהפקיד) [שהמפקיד] הוא טוען ששוה אותו דבר ה"ז חייב שבועת התורה כדין מודה במקצת ואם אינו מודה במקצת פטור משבועת התורה וחייב שבועת היסת. וכתב הר"י ן' מיגש ז"ל שאם אמר השומר איני יודע כמה היה שוה אותו דבר שהפקדת אצלי ובעל הפיקדון אומר כך וכך שוה ה"ז השומר מחוייב שבועה שאינו ברשותו וכמה הוא שוה ואינו יכול לישבע כיון שאמר איני יודע כמה היה שוה וכיון שאינו יכול לישבע משלם כמו שטוען בעל הפקדון ובעל הפקדון נוטל בלא שבועה כלל, אבל אם רצה השומר להחרים סתם על מי שנטל ממנו מה שלא היה חייב לו זה ודאי מחרימין וכ"ד רי"ף ז"ל, וכ"כ ר"מ ז"ל בהלכות שאלה ופקדון אבל הרמב"ן ז"ל תמה עליהם ואמר דכיון שאמר השומר איני יודע כמה היה שוה זה ודאי אינו מחוייב שבועה כלל משום דאינו מודה בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כאשר כתבתי למעלה ואינו מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם [אלא] כגון האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר דחמישים יש לך בידי ושאר החמישים איני יודע דשניהם טוענין דבר שבמנין ועוד הקשה עליהם דכיון שאמר איני יודע כמה היא שוה אינו כופר בשתי כסף ואינו חייב שבועת התורה עד שיכפור בשתי כסף דהיינו שתי מעין שהם משקל ל"ב שעורים מכסף נקי כמ"ש למעלה וכן דעת מורי תמ"ך ולפי דבריהם אם השומר אומר איני יודע כמה היה שוה דישבע זה השומר דלא [ידע] כמה היה שוה אותו דבר שהיה שומר ונותן אותו ונפטר.
<h2>דף מט.</h2>
ארבעה שומרים נאמרו בתורה וג' דינים יש להם ואלו הם שומר חינם והשואל נושא שכר והשוכר ואלו הם הג' דינים שיש להם שומר חינם שנגנב הפיקדון ממנו או שנאבד וכ"ש אם נאנס הפיקדון כגון שמתה בהמה או נשבית ה"ז נשבע בנק"ח ששמר כדרך השומרים ופטור שנא' וגנב מבית האיש וגו' וכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים ואמרי' בפ' המפקיד [מ"א ע"ב] ונקרב לשבועה. והשואל משלם את הכל בין שאבד אותו דבר השאול בין שנגנב בין שאירעו אונס גדול כגון שמתה הבהמה או נשברה או נשבית שכן כתיב בפרק שואל [צ"ה ע"א] ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם ולומדין שחייב בגניבה ואבידה משומר שכר ומה ש"ש שפטר בו הכתוב שבורה או מתה חייב בגניבה ואבידה שואל שחייבו הכתוב שבורה או מתה אינו דין שחייב בגניבה ואבידה, נושא שכר והשוכר שניהם דין א' יש להם ואם נגנב אותו דבר השוכר או שנוטל שכר על שמירתו הרי אלו משלמין ואם אירעו בו אונס כגון שמתה הבהמה או נשברה או נשבית או שטרפה דוב או ארי הרי אלו נשבעין שנאנסו והם פטורים שכך כתיב בפ' שניה של שומר שכר [שם] ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהי' בין שניהם ונאמר אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו ונאמר אם טרוף יטרף. נמצאת אתה אומר דשומר חינם נשבע על הכל ופטור מלשלם אלא א"כ נגנב או נאבד בפשיעה שבזה ודאי הוא חייב לשלם כמו שמפו' בב"מ בפ' המפקיד [מ"ב ע"א], והשואל משלם את הכל חוץ מן מתה מחמת מלאכה, ונושא שכר והשוכר משלמין את האבידה ואת הגניבה ונשבעין על האונסים גדולים כגון שבורה או שבויה או מתה או שטרפה ארי או דוב או שנאבד אותו דבר כספינה שטבעה בים או שנלקחה בלסטים מזויין וכן בכל כיוצא בזה שהוא אונס גדול כך מפורש בשבועות בפ' ד' שומרים [מ"ט ע"א].
